קצבים ומהירויות זה לא הקטע שלנו. אז מה כן?
אנחנו לא קבוצה רגילה...
פחות מעניין אותנו להשוות מי יותר מהירה.
כי מבחינתנו לשפר את המהירות בריצה לא חייבת להיות המטרה.
אנחנו מגיעות למרוץ כדי להחליף אוירה ולהכניס קצת פלפל לשגרת ה"עבודה-בית-ילדים".
וכשזו נסיעת בנות אז גם ברור שיהיה שם שופינג, אוכל טוב, אלכוהול ו - קריוקי!
טוב, הקטע של הקריוקי לא היה ממש מתוכנן. הוא קרה במונית מהמלון לשדה במיניבוס האומנים שהגיע לאסוף אותנו.
הרגשנו מינימום שלמה ארצי בדרך לקיסריה 🎶
אבל פירסט ת'ינג פירסט -
את סלוגן הקבוצה למרוץ בחרנו אחרי התייעצות קצרה בקבוצת הווטסאפ.
עלו הרבה רעיונות, במיוחד מאחת המתאמנות שהתגלתה כקופירייטריט במסווה של מרפאה בעיסוק
והסלוגן הנבחר (תופיםםםםם):
קבוצת ריצה נשית
המרוץ הוא רק תירוץ (לשופינג)
אפילו הכרוז(ית!) של המרוץ התלהבה והקריאה אותו ברמקול בזמן שחיכינו להזנקה.
החולצות הודפסו, המזוודות נארזו, (חלק מ)הטיסות יצאו באיחור, וביום חמישי בערב התכנסנו לארוחת ערב פלוס תדריך למרוץ.
לשבת בשולחן אחד ארוך יחד עם 10 מהמתאמנות שלי שהגיעו עד אילת לסופ"ש ארוך משותף שהמרוץ הוא חלק ממנו (אבל לא העיקר!), אלה הרגעים שהקהילתיות של הקבוצה מרגשת אותי וממיסה לי את הלב.
הסתכלתי עליהן והייתי גאה בהן כמו אמא אווזה.
כל אחת הגיעה לאילת מסיבות אחרות - ספורטיביות, אישיות, משפחתיות.
לכל אחת היה שק על הכתף שלמשך 3 ימים ו 2 לילות נח לו בצד.
הוא לא נעלם. הוא גם לא התכווץ.
אבל בסיום הסופ"ש הזה, הכתף שנשאה אותו היתה קצת יותר איתנה, קצת יותר חסונה והרבה יותר רחבה.
זו היתה אנרגיה נשית במיטבה
ביום שישי השכמנו ב 05:30 בבוקר וב 06:15 כבר נפגשנו בלובי המלון ויצאנו לכיוון טיילת הרודס - שם התחיל המרוץ.
כמה התרגשתי בשבילן באותו רגע? אפשר להבין מכמה שהיה לי חם.
בשש בבוקר, כשבחוץ רק 13 מעלות, כולן עם חולצות ארוכות ועליוניות ואני מזיעה בחולצה קצרה...
חימום מול הים האדום היפיפה, צילומים ועוד צילומים, שירותים (כימיים) והתקדמנו לעבר שרוול הזינוק.
כשהן התחילו לחזור כבר חיכיתי להן בשער הסיום - צילומים, חיבוקים ושאגות שמחה - היינו בעננים!
לצערי היתה גם מתאמנת שלא הרגישה טוב בסיום המרוץ וקיבלה טיפול באוהל הפרמדיקים. נשארתי כמובן לידה לכל אורך הטיפול ואחרי שעה קלה הצטרפנו לכל השאר לארוחת בוקר במלון.
את יום שישי בילינו בשופינג, ים, פיצה ובירה בים, עוד בירה ועוד קצת שופינג חלקנו התפנקו בטיפול וואטסו ואפילו לשנ"צ היה לנו זמן.
נפגשנו בערב לארוחה מפנקת על הטיילת.
מודה שהיו לנו תוכניות לבילויים סוערים אבל האופציות היו מצומצמות ובעיקר היינו עייפותתתתת מיום ארוך ועמוס אז הסתפקנו בגלידה בדרך למלון.
ביום שבת החלפנו משמרות - מי שכבר חרשה את הקניונים נפשה בים ומי שעוד לא מיצתה את הקניות (אני...) עשתה השלמות.
כשאני עומדת בקופה של ג'מבו (לא לשפוט ) חשבתי לעצמי איזה כיף שאין שום לחץ לבלות כולנו יחד בכל הימים האלה.
נכון, הגענו כקבוצה, אבל לכל אחת יש העדפות אחרות איפה לבלות ומתי, והניסיון לאלץ את כולן להיות יחד בכל ימי הסופ"ש היה יכול לפגוע בגמישות ובתחושת החופש שהיתה לנו.
אני רק יכולה לקוות שלמרוץ הבא שלנו נגיע כשכבר אין מלחמה, וכשמשפחות החטופים מחבקות את יקיריהם 🎗️💜
Comments