המוח שלנו לפעמים נאחז בחוויה לא נעימה, וטורח להציף לנו אותה. אם יש לך זיכרון שלילי משיעורי ספורט אז פלא שלנסות לרוץ יכול להיות מפחיד?

להיות שונה בנוף של הריצה יכול להיות לא קל. אני לא נראית כמו מאמנת "קלאסית" וגם שיטת האימון שלי לא רגילה

ריצה זה לא לכל אחת, אבל יש 7 כללי ברזל שאם תצליחי לאמץ אותם הסיכויים שלך להצליח לרוץ יעלו פלאים.

לחזור לאימונים אחרי מחלה זה לא כמו לחזור אחרי חופשה או סתם הפסקה. זה יותר דומה לחזרה אחרי פציעה. אך עם ציפיות ריאליות וסבלנות זה בהחלט אפשרי

מה אפשר לעשות כשהרגליים פשוט לא מצליחות לרוץ

זה לא קל, אבל אפשר לתרגל חמלה עצמית באימון. איך את בודקת עם עצמך מה שלומך? והאם יש סיבה לקושי שאת מרגישה עכשיו?

להיות אחרונה בקבוצה יכול להיות גם משחרר. ומי אמר שמאמנת ריצה צריכה להיות הכי מהירה?ואיך בכלל נמדדת מאמנת ריצה?

הטיול במדירה הזכיר לי שזה בסדר להיות תפוסה מכמה ימים של הליכה וזה לא אומר שאני מאמנת ריצה לא בכושר ;-)

קצבים ומהירויות זה לא הקטע שלנו. אנחנו מגיעות למרוץ כדי להחליף אוירה ולהכניס קצת פלפל לשגרת ה"עבודה-בית-ילדים".

איך תדעי לזהות אם את מנהלת מערכת יחסים רעילה עם הגוף שלך ומה כדאי לעשות כדי לשפר את היחס שלך אליו

"רוצה מוטיבציה? תקבעי יעד!" האמנם?

לרגל אחרי הגוף שלך זה לדעת להקשיב

להשוות את עצמך למה שהיית לפני שנה או לפני ההריונות או בתיכון - למי זה טוב? האם הזיכרון הזה מחזק או מחליש אותך? ואיך אפשר להשתמש בו בתבונה?

הרימון שאכלתי היום הזכיר לי שלפתוח רימון זה קצת כמו לצאת לאימון. זה הרבה עבודה, וזה אף פעם לא הרגע המתאים

כל פעם ששואלות אותי "תוך כמה זמן אני אצליח לרוץ?" אני נזכרת ביום שהחלטתי לנסות לחזור לרוץ 10 שבועות אחרי קיסרי. זה לא היה איך שדמיינתי את זה

לראות את הטוב דורש תרגול. הכי קל לי לראות רק את השחור ולאפשר לו לצבוע את כל השאר. הבת שלי מצאה בים אבן בצורת לב. איפה את מוצאת את האבן שלך?

הריון ולידה יכולים להוות טלטלה פיזית ורגשית ולהשפיע לרעה על דימוי הגוף של האישה ועל המוטיבציה שלה לעסוק בפעילות גופנית.

השיטה שתבטיח לך שלא תבריזי יותר לעצמך מאימון. אם את מתכננת להתאמן אבל מוצאת את עצמך כל הזמן מפספסת אימונים, נסי את השיטה הזו ותתחילי להתמיד.

מצב של סטרס משפיע על הגוף ועל התפקוד שלו באימונים. הריצה היא כמו חיישן עדין שמסמן לך את מצב הסטרס שאת נמצאת בו.

לי ולבת שלי יש עצירה קבועה בסולם בדרך לבית ספר. כזה שנתלים עליו ועוברים משלב לשלב. לא תמיד היא מצליחה לעבור אותו אבל כל יום היא מבקשת לעצור